top of page

סיפורי תלמידות בהשראת פרויקט ענפי הזית

بحث
سوف تأتي المنشورات قريبًا
انتظرونا...

 סופי והשמן המושלם / דניאל בן חמו

אוי זה לא קורה לי, זה לא קורה לי! חשבה סופי בבית הבד של הזיתים. כשהיא ראתה גפת של זיתים. היא היתה בדרך ליצור את שמן הזית המושלם, כאשר הלכה מבית הבד חשבה: מתי כבר נגיע! מה שסופי לא ידעה הוא שמשהו עוקב אחריה ולא בכדי לעזור לה. סופי המשיכה ללכת וראה זבוב קטן. היא דיברה אתו וחלומו היה לטעום טיפת שמן זית, אמרה סופי. אני בדרך למצוא את שמן הזית המושלם, רוצה להצטרף? "כן!!" והם המשיכו ללכת, בדרך הזבוב גילה דרך קיצור ובה הם גילו חבורת שודדים. ראו השודדים שמי שעוקב אחריהם הוא מישהו שחייב להם כסף, ובואו נגיד סיפורו כואב. סופי והזבוב ברחו מן השודדים וגילו את השמן. הזבוב טעם את השמן ראשון וממש אהב, גנב את השמן וברח. אבל הזבוב לא ידע שזה היה רק מיץ ענבים. סופי גילתה שאין שום שמן שם, רק עצים. סופי התאכזבה עד שהבינה שהם היו עצי זית. סופי לקחה רשת כדי שהזיתים לא יפלו על הרצפה והורידה את הזיתים מן העץ. היא לקחת זיתים רבים , הפכה את הזיתים לשמן ונשארו לה עוד המון זיתים. לשמן היה טעם מעולה והיא רצתה לחלוק אותו עם אחרים. סופי הכינה עוד המון שמן וזהו! הגיע הזמן. היא עשתה מיני יריד שבו חילקה את השמן בחינם. כולם אהבו ושמחו מאוד , חוץ מהזבוב. הזבוב ידע מה הטעם והכיר את הכרם והוא בכלל היה קוסם רע, והחליט שיום אחד הוא עוד ינקום.
סוף דבר: סיומו של הזבוב, הזבוב עף לבית של סופי, נכנס מהחלון ואמא של סופי בדיוק סגרה את החלון. והזבוב נפל ומת. הזבוב הרע מת ורוחו הפכה לזית.
סופו של השמן: השמן זכה במקום הראשון ונמכר במליונים
סיומה של סופי: סופי העבירה את מיקום הכרם לארגון זיתים בשם "זיתים בע"מ" תמורת מליון דולר הפכה סופי לעשירה ותרמה חלק מכספה לעניים. ובחלק מהכסף קנתה וילה חלומית בצורת זית. נשאר לה עוד כחמש מאות אלף דולרים, אותם שמרה בבנק הזיתים הלאומי בירושלים.

הצעדה לסוף / יובל בלוצרקובסקי

כשהאוטובוס עצר הם הבינו שזה הסוף, עוד מעט הם ימצאו את עצמם בתוך הדבר הכי נורא ואיום בעולם. וכל השמחה שהרגישו לפני רגע, תפוג ותעלם כלא הייתה. הם ירדו מהאוטובוס ולפניהם נגלה שדה מכשולים. ברור היה שאף אחד לא הצליח לעבור אותו מעולם. הם ידעו, אם הם לא יגיעו לדבר האיום, הם ימותו עוד לפניו בשדה המכשולים. אף אחד מהם לא רצה שכף רגלו תדרוך ראשונה בשדה המכשולים, אבל הם היו חייבים. כעבור כמה דקות הם החליטו לדרוך ביחד בשדה המכשולים ואז הם התחילו לצעוד. הם הלכו והלכו והרגישו כאילו הדרך לא נגמרת, הרבה מהם נפלו בדרך אבל ככל שהם התקדמו בשדה המכשולים הם ראו את הדבר האיום מתקרב אליהם ונעשה יותר ויותר גדול. הדרך הייתה קשה והם לא רצו להמשיך אבל הם היו חייבים, זה היה היעוד שלהם. לאחר שסיימו את שדה המכשולים נותרו רק חמישה מהם. לפני שהספיקו להבין מה קורה, יד ענקית ומפלצתית תפסה בהם ולקחה אותם אל הדבר האיום. כשהיו כבר מעל הדבר האיום היד המפלצתית שחררה אותם והם נפלו בעוצמות אדירות. תוך כדי הנפילה הם ראו את חייהם חולפים לנגד עיניהם ואז הם הבינו שזה הסוף. הם נחבטו בחוזקה כשנחתו על הדבר האיום. הם ראו את היד המפלצתית לוחצת על הכפתור והדבר האיום התחיל לעבוד. הם נמחצו, נמעכו והרגישו את הסוף קרב אבל פתאום הדבר האיום נעצר. הם הרגישו מוזר היד המפלצתית התקרבה אליהם ולקחה אותם הם לא הבינו למה אבל אז הם הבינו כאשר ראו את חברו של הדבר האיום, הדבר הנורא. היד המפלצתית הכניסה אותם אל הדבר הנורא ולפני שהם הספיקו לפחד, הדבר הנורא התחיל להסתובב יותר ויותר מהר והם הרגישו אפילו מוזר יותר ממה שהרגישו קודם לכן. הם ירדו באיטיות לתוך הצנצנת ורק אז הבינו שהם כבר לא זיתים אלא שמן זית.

צעקות / רוני הנאור

שטפתי ידיים, צעקות קורעות אוזניים עלו מהמסדרון. נבהלתי, הלכתי לכיוון המסדרון באיטיות כששמעתי צעקה נוספת, חזרתי על צעדיי עד שנעצרתי לגמרי. לאחר דקה או שתיים, לקחתי נשימה עמוקה והוספתי ללכת לכיוון שממנו עלו הצעקות. רעדתי, אפילו השערות על היד שלי סמרו ובכל זאת הוספתי ללכת. צעקה נוספת קרעה את האוויר ויחד איתה נעתקה נשימתי. "בו" רועש נשמע בתוך אוזניי, הסתובבתי במהירות לאחור כשראיתי את חברתי נועה. "שמעת את הצעקות?" .. כן, זאת לא היית את שצעקת" אמרה נועה וגרדה בידה.  " לא."  עכשיו גם נועה כבר הייתה מבוהלת. הרגשתי שהדרך לא תיגמר לעולם,  הרגליים שלי כבר כאבו ונעשה לי חם. צעקה נוספת שיספה את האוויר ושתינו חיבקנו זו את זו. אמרתי לנועה בואי נמשיך ללכת בלי לחשוב. רצנו אוחזות יד ביד וכשהגענו לדלת, נגלה לעיננו מחזה נורא, על השולחן בין הזיתים הרבים, זית אחד החל לנוע וכקרבנו אליו ראינו  משהו מוזר. חברות נוספות הגיעו גם הן בריצה ואמרו זהירות! יש תולעת בזית!

הסוף המר / שירה ביטון

ביום בהיר אחד נחום ומשפחתו שיחקו ביחד, דיברו וצחקו ואז פתאום משום מקום הגיע האיש במסכה שכל יום מגיע ומפריד משפחות, כול מי שפגש בו מעולם עוד לא חזר ואף אחד לא יודע מה עלה בגורלו.
נחום הקטן הביט באיש המסתורי ושם לב שהוא מתקדם לעבר משפחתו, לנחום לא היה מה לעשות אז הוא פשוט קפא במקום. בעוד נחום משותק האיש לקח את נחום ובני משפחתו, הם הוכנסו לקופסא קטנה צפופה וחשוכה והרגישו שהם מתקדמים.
לפתע מכסה הקופסא נפתח וכל מה שהם יכלו לראות זה את האיש במסכה, שבכלל היה אישה נחמדה ותמימה בשם דניאל שהייתה רעבה ורצתה קצת זיתים.

bottom of page